המאסטר-פיס של פרגולזי 

ההיסטוריה האנושית משופעת באומנים ויוצרים שהוציאו תחת ידם יצירת מופת אחת שבזכותה נכנסו להיכל התהילה של התחום בו עסקו; עם בתחום המוסיקה עסקינן, ולהבדיל אלפי הבדלות מהנושא בו אעסוק מיד, לא מזמן צפיתי בערוץ VH1 ברצף של קליפים של זמרים ולהקות של להיט אחד בלבד.

זהו גורלו בהיסטוריה של המלחין האיטלקי, ג'ובאני באטיסטה פרגולזי, שהוציא תחת ידיו בחייו הקצרים (הלך לעולמו בגיל 26) יצירת מאסטר-פיס אחת, שבזכותה שמור לו מקום של כבוד בקרב המלחינים בני דורו בפרט ובהיסטוריה המוסיקלית בכלל.

 פרגולזי (1710-1736) שחי את מרבית חייו באיטליה הספיק לחבר מספר לא מבוטל של אופרות (רובן בסגנון קומי) ויצירות לכינור ותזמורת, הגיע לשיאו המוזיקלי דווקא ביצירה בעלת אופי דתי ה- Stabat Mater. המוסיקה נכתבה לטקסט המיוחס לנזיר איטלקי בשם, יעקב דה-טודי, והוא מתאר את הרגעים בהם עומדת מרים ליד צלבו של ישו וצופה בייסוריו, נושא שהפך לפופולארי מאוד גם לציירים רבים, ואף הגדולים שבהם (בעיקר באיטליה) ציירו יצירות בהשראתו .

 יצירתו של פרגולזי נחשבת לאחת משלושת היצירות הגדולות בתולדות המוסיקה לטקס זה, ביחד עם גרסתו המוקדמת יותר של ג'ובאני פאלסטרינה (1526-1594) וזו שבאה אחריו של ג'ואקינו רוסיני (1729-1868).

 יצרתו המאסטר-פיס הפרגולזית הזאת (שנכתבה בשנת מותו 1736), כבשה לו כאמור מקום של כבוד בתולדות המוסיקה, ויודגש כי אף זכתה להערכה גדולה כבר בקרב בני דורו. היצירה הפכה לאחת היצירות הנפוצות ביותר במאה ה-18 ומספרים כי אפילו המגה-מלחין, יוהאן סיבסטיאן באך (1685-1750), היה מחסידיה הגדולים.

 קיימים בידי שני ביצועים של היצירה; הראשונה של חברת Virgin Classics בביצוע של Il Seminario Musicale, זוהי ורסיה בביצוע של טמפו מהיר וקצבי שבולט לאור הטמפו האיטי שבחר המנצח האיטלקי קלאודיו אבאדו שמנצח על התזמורת הסימפונית של לונדון, בהקלטה השנייה שברשותי של חברת "דוייצ'ה-גרמופון". שיא היצירה בעיניי מגיעה בשני קטעים שהם האהובים עלי ביותר הם רצועה מס' 4: Quae moerebat et dolebat ורצועה מס' 11: Inflammatus et accensusus.

 ה"סטאבט-מאטר" של פרגולזי זו בוודאי יכולה להמחיש לנו ולתת לנו אינדיקציות על הפוטנציאל הרב שהיה גלום במלחין זה, אילו לא איתרע מזלו ללכת לעולמו בגיל צעיר כל כך לאחר שנדבק במחלת השחפת.